- exhibitions /
- home /
- publications /
- bio /
- contact
Yanai Segal
The Jerusalem Artist's House
Oct.- Dec. 20154
Yanai Segal’s exhibition, Walkway, does not presume to present a mimetic reality or a minimalistic scene of events. The exhibition is an attempt to create a conceptual space that encompasses disparate worlds, and bridges between the everyday sensory experience and a more transcendent dimension. Segal uses the form of the promenade as a mechanism and works it into the viewer’s physical experience, and uses a selection of symbolically charged traditional motifs taken from the Israeli, as well as Jewish, repertoire (Hamsa and Menorah) to indicate a spiritual experience.
Segal creates a site-specific installation that re-defines the exhibition space and while questioning the conventions of viewing and consuming contemporary art. In the manner in which he directs the movement of viewers within the space, Segal wishes to examine the dynamics between the artwork and its “viewer - consumer”.
The works on display offer a reflective look at the aesthetics of local modernist architecture. Large areas of the gallery floor are covered in gravel, marking a path from one room to the next, tracing the exhibition’s territorial continuity for the viewer. The drawn path restricts and dictates the pace and flow of visitors through the installation, altering their perspective and rearticulating their relation to the work.
The paintings and reliefs featured in the exhibition focus on pattern and ornament, strategically utilizing repetition and reproduction. First and foremost, Segal is guided by a designer’s mode of thinking, devoid of a linear visual narrative, and aspires to aesthetically mend his surroundings using simple and base materials such as Polystyrene, corrugated plastic sheeting, concrete and gravel. He presents us with the local variety of modernism – at times violent, at times ugly and insensitive, aesthetically reminiscent of memorials and monuments, yet also liberates it and redeems it from its original aesthetic values and recasts it as sublime within the context of this installation. The deep chasm that separates between the transcendent experience that seems to be evoked and the forms and materials in which it takes shape creates a sense of irony that puts into question the attempt to reach the transcendental in the first place.
Curator: Sally Haftel Naveh
ינאי סגל
טיילת
בית האמנים ירושלים
אוקטובר - דצמבר 2015
התערוכה טיילת של ינאי סגל אינה מתיימרת להציג מציאות מימטית או זירת התרחשות מינימליסטית אלא ניסיון ליצור מרחב רעיוני חדש המקפל לתוכו כמה עולמות ומחבר בין חוויה חושית מקומית למרחב טרנסנדנטי אוניברסאלי. סגל מגייס לטובתו את מכניזם ה-promenade (שוטטות נינוחה במסלולים ציבוריים) ומשלב אותו בחוויה הפיזית של המבקר, לצד מערך של מוטיבים שגורים בעלי מטען סימבולי המושאלים מהרפרטואר היהודי והישראלי גם יחד (חמסה ומנורה) כסמנים להבניית חוויה ספיריטואלית.
בתערוכה מציג ינאי סגל מיצב תלוי מקום החושב מחדש את חלל התצוגה תוך שהוא מערער על הקונבנציות המקובלות שבחוויית הצריכה וההתבוננות באמנות עכשווית. באופן שבו הוא מנתב את הצופה בתוך מרחב התצוגה, סגל מבקש לבחון את הדינמיקה המתקיימת בין הצופה צרכן האמנות, לבין יצירת האמנות. ביחד עם זאת הוא מציע דרך העבודות המוצגות מבט רפלקטיבי על האסתטיקה של אדריכלות מודרניסטית מקומית.
חלקים נרחבים מרצפת הגלריה כוסו בחצץ גרוס המשמש לבנייה ונוי, כך שנתווה מסלול הליכה חדש עבור המבקר, המחבר בין חדר לחדר ויוצר רצף טריטוריאלי לתערוכה. סימון מסלול ההליכה מגביל ומכתיב מראש את קצב הליכתו וזרימתו של המבקר בתוך המיצב, משנה את נקודת מבטו ומנסח מחדש את הקשר בין הצופה לבין העבודות.
הציורים והתבליטים המוצגים בתערוכה מתעכבים על הדגם והאורנמנט, על אסטרטגיה של שיכפול ורפטטיביות. סגל מונחה בראש ובראשונה על ידי חשיבה עיצובית נטולת נרטיב חזותי לינארי, ושואף ליצור תיקון אסתטי לסביבתו באמצעות שימוש בחומרי גלם פשוטים ונמוכים כמו קלקר, פוליגל, בטון וחצץ. הוא מנכיח את הביטוי המקומי של מודרניזם – לעיתים אלים, לעיתים מכוער וחסר רגישות, בעל חזות אסתטית המאזכרת אתרי הנצחה, מונומנטים ואנדרטאות, אך יחד עם זאת משחרר וגואל אותו מערכיו האסתטיים המקוריים ומזכה אותו במעמד נשגב בהטמעתו במיצב זה. יחד עם, הפער התהומי הנפער בין החוויה המתהווה לבין אמצעי המימוש שלה, מכניס למהלך האמנותי פן אירוני והומוריסטי המערער על הניסיון להגיע לטרנסנדנטלי.
אוצרת: סאלי הפטל נוה