טלי בן בסט
אחרי שהשמש שוקעת
גלריה ג'ולי מ., תל אביב
מאי 2012
בן בסט מציגה בתערוכתה אחרי שהשמש שוקעת בגלריה ג'ולי מ. ציורים ורישומים על נייר בפורמטים משתנים שנעשו במהלך השנה האחרונה וחושפים התבוננות רפלקטיבית ביסודות הציור המודרניסטי מראשית המאה העשרים וצייריו הגדולים. כחוט שדרה המקשר בין ציוריה של בן בסט עומד השילוש התמאטי של דיוקן, מסכה וגולגולת ומערכת היחסים הנרקמת בין השלושה כסמנים סימבולים של מצבים אנושיים משתנים. דיוקנותיה של בן בסט מציגים על פי רוב דמויות נשים ורק לעיתים רחוקות מבליחה נוכחות דמות גברית.
נשותיה אפופות המסתורין מקרינות בו בעת חוזק ופגיעות ומותירות בצופה רושם עמוק.בין אם זהו ציור בטכניקת קולאז' ואימפסטו כבד, או ציור בצבעוניות מימית כמעט שקופה כמו זיכרון שהוטבע על הדף, ובין אם זה רישום עדין בפחם, צבעי מים או עפרונות צבעוניים, ציוריה של בן בסט הם בראש ובראשונה אופני ייצוג משתנים של צבע, כתם, קו, אור וצל. נקודת המוצא לתהליך היצירה טמונה במפגש עם החומר ובעיסוק בלתי פוסקת בסוגיות פורמליסטיות אודות הציור. ציוריה מאופיינים בצבעוניות עשירה ואינטנסיבית של צבעי יסוד: אדום, ירוק וכתום לצד נוכחות דומיננטית של צבע שחור.
הצבעים מתלכדים יחד לכדי יצירה אקספרסיבית, מלאת עוצמה ודרמה.שיטוטיה של בן בסט בציר הזמן של תולדות האמנות מזמנים לה מפגשים מרתקים עם הציור המודרניסטי מראשית המאה ה-20. מכל מפגש היא דולה דגשים והתייחסויות חדשות המשמשים אותה כמנוע מחקרי בשלבים שונים של יצירתה. כמאגר ידע בלתי נדלה שנצרב בתודעתה של האמנית, כפי ששם התערוכה מרמז לכך, מהדהדים בציוריה של בן בסט זיכרונות חזותיים מהציור המודרניסטי.
כך נדמות לעיתים דמויותיה של בן בסט לנשותיו אחוזות הטירוף ומשובשות הדעת של מונק, לדמויות ממחזותיו התיאטרליים של אנסור (Ensor) או מהקומפוזיציות האקספרסיביות של קירשנר (Kirchner).תערוכתה של בן בסט מוקדשת לתהליך ההתהוות של הציור, למדיום וליכולותיו לרגש. דרך התבוננות מחודשת במסורת הציורית מראשית המודרניזם, אשר היווה תשתית לאמנות העכשווית, היא מגוללת שפה ציורית משלה, בוגרת ובשלה.
אוצרת: סאלי הפטל נוה